ערן אופיר טורנר

"היכולת ליצור מהקיים בשילוב הטבע במקום בו הזמן ננעל, הגישה נותקה וחשיבותו נעלמה. חיות תנועתית שסמלו אותו, הפכו לדוממים והזנחה פשטה בו עד שנשכח קיומו. החדירה אליו הייתה קרקע פוריה שהביאה אמני גרפיטי לביטוי רגשות וחריטה רב דורית. השילוב של המקום פתחיו המגוונים, המשקיפים לחללים פתוחים מהם מציצים מרחבי הים, בשילוב רצון הטבע להשתלט ולפרוץ ובכך לצאת מהגבול המותר והידוע הם פלטת ההשראה שלי.
העבר מהדהד בי במקומות כאלה, בתוך בתים ומבנים נשארים, מיני חפצים וזיכרון לחיים שהיו בה. עבורי זו תזכורת ל׳השתלטות׳ שלי, עם הכניסה לפתחי אותם מבנים. הזמנה לגילוי מחדש ושימוש בקים כבשלי. כילד חוויתי את  פינוי ימית (מושב שדות), כניסה לבתים נטושים, ימים לפני החזרת השטח למצריים. משפחתי נשארה אחרונה באישור, כדי להספיק ולהעביר אוסף צמחים שנוצר מתחילת הקמת הישוב, אל תוך הקו הירוק. הדבר נתן לי שהות ושקט מיטבי לחדור לפרטיות של אותם מקומות שהיו להם בעלים חוקיים. המגע בנמצא בפריטים שאנשים בחרו להשאיר עיצב לי את החשיבה ואת הדמיון. שדה דב הוא ראי המהווה תזכורת לאותה תקופה, להזנחה לכניסה לפתחים פרוצים, מהן הזמנה לגילוי מחדש, האפשרות לשימוש בננטש כשלי. עם החפצים באו התיאורים הצילומים והתעוד וכל החוויות צפו לידי שירים.

אני יוצר מיצבים מהחפצים הישנים, משתף אותם באומנות שלי ומאפשר להם ולי לקדש זיכרון, לחוות מחדש סיטואציה מביא עליהם את האפשרות להמשיך להתקיים לעוד כמה רגעים בטרם יעלמו לעד.  עבורי הם בסיס רחב לעשיה אומנותית וחוויה רגשית.  סדרות המדברות על יסודות חשובים עבורי, שילוב ישן לפעולה חדשה ומתוכם עולה היכולת ליצור עולם מקביל, בו מתרחשת יצירה אומנותית, המצליחה להישמר לזמן אחר.