ערן אופיר טורנר

עָנָף עַל גֶּזַע

בְּשׂוֹךְ סְעָרָה

נֶאֱחָז בִּקְצֵה כּוֹחוֹתָיו,

אֵינוֹ מוּכָן עוֹד לְהִפָּרֵד.

 

סָבִיב עַרְפִלִּים,

מְטַשְׁטְשִׁים חַדּוּת רְאִיָּה.

נֶאֱחָז בְּיֶתֶר שְׂאֵת,

כִּשְׁאָר עַנְפֵי עֵץ מְטֻלְטָל,

מַמְתִּין לִרְגִיעָה.

 

הִיא תֵּצֵא בִּשְׁלַל צְבָעֶיהָ,

תְּפָאֵר אַחֲרוֹן עֲנָפָיו,

תִּתֵּן כּוֹחוֹת לְהִתְחַדְּשׁוּת

בִּמְלוֹא עֻזָּהּ.

 

בְּשׂוֹךְ סוּפָה,

מְגַלֶּה עַצְמוֹ אֵיתָן וְיַצִּיב

כְּשֶׁסֵּרֵב לְהִכָּנַע.

אֲנִי שׁוֹפַעַת בִּבְלוּתִי –

בַּגּוּף בְּשֵׁל הַשָּׁדַיִם

בַּיַּשְׁבָן נוֹשֵׂא הַהוֹד

בְּעוֹרִי חֲרוּט הַקְּמָטִים

בַּבֵּיצִיּוֹת שֶׁנֶּאֶלְמוּ.

 

שׁוֹפַעַת בִּבְלוּתִי –

בַּיְּכֹלֶת לְסַפֵּק הֲגָנוֹת

בְּתָוִית חָכְמַת חַיִּים

בְּמִלִּים נִנּוֹחוֹת

וּבְקוֹל מַשְׁרֶה תִּקְוָה.

 

שׁוֹפַעַת בִּבְלוֹתִי

מֵעַל וּמִתַּחַת,

כִּבְקִיעַת פְּקַעַת בְּעוֹנַת מַעֲבָר,

הָאוֹגֶרֶת כּוֹחָהּ וְרָזֶיהָ

תְּבוּנָה פּוֹשֶׁטֶת בַּעֲנָוָה.

בְּאֵלּוּ הַמִּלִּים

יִפָּתְחוּ שַׁעֲרֵי הַמַּרְגּוֹעַ,

הַקְּלִישָׁאָה תֵּצֵא לְפֶנְסִיָּה,

הַחַלּוֹן יַפְסִיק לַחֲרֹק

וְהַדֶּלֶת תִּהְיֶה מְמֻנַּעַת

לְבַל נִתְאַמֵּץ לְפוֹתְחָהּ.

 

בְּאֵלּוּ הַמִּלִּים

נְקַפֵּל כְּאֵב עִם גֶּרֶב,

נִדְחַף בַּעֲרֵמַת הַחֲסֵרִים –

הַנֶּעֱלָמִים שֶׁלֹּא יָשׁוּבוּ עוֹד.

 

בְּאֵלּוּ הַמִּלִּים

נַעֲלֶה בְּדַל חִיּוּךְ עַל שִׂפְתוֹתֵינוּ,

נִזָּכֵר בְּאַהֲבָה מְלַטֶּפֶת

וְנַמְשִׁיךְ לַחֲלֹם.